כל החיים ניסיתי להתאים את עצמי למה שמצפים ממני:
להיות "הילד הטוב", "החבר המצחיק", "הגבר החזק".
אבל בתוכי הרגשתי שמשהו חסר.
הרגשתי שאין לי באמת קול משלי – שאני מדבר מתוך דף הוראות, ולא מתוך הלב.
המהפך האמיתי התחיל כשעזבתי הכל והתחלתי להקשיב.
למדתי להקשיב קודם לעצמי, לשאול – מה אני רוצה? למה אני זקוק?
התחלתי לכתוב, אפילו בלי מטרה, רק כדי להוציא החוצה רגשות.
לאט־לאט העזתי גם להגיד אותם בקול – מול חברים, מול בני זוג, מול המשפחה.
בהתחלה פחדתי:
שיצחקו עליי, שיחשבו שאני מוזר.
אבל הופתעתי – גיליתי שדווקא האנשים הכי קרובים אליי מעריכים את האותנטיות.
קשרים התחזקו, חלק התרחקו, אבל אני הרווחתי את עצמי.
המסקנה שלי – תן לעצמך לגלות מי אתה, בלי מסיכות, בלי ציפיות.
הקול שלך הוא ייחודי, יש לו מקום, ויש לו מה לתרום לעולם.
